| |
את הרכב השירותים קובעת ''ועדה מקומית מקצועית'' שאמורה לפעול בכל אזור. הועדה מורכבת משלושה חברים, הכוללים את מנהל הלשכה לשירותים חברתיים או עובד סוציאלי בכיר מבין עובדי הלשכה; אחות של שירותי בריאות; ונציג המוסד לביטוח לאומי. חברי הועדה כאמור קובעים את הרכב סל שירותי הסיעוד שהזכאי יקבל.
יש מספר דרכים ומנגנונים המפקחים על איכות השירות שניתן בפועל, וניתן לפנות לכל אחד מהגופים המפורטים להלן במקרה של תלונה על טיב השירות והסיוע.
א. חברות הסיעוד עצמן מקיימות מנגנוני בקרת ואבטחת איכות. הדבר מבוצע פעמים רבות על ידי עובדות סוציאליות המופקדות על הפיקוח והבקרה של התחום בסניפים השונים.
ב. ה''וועדה" המקומית המקצועית'' אמורה אף היא לפקח ולבקר על אופן הענקת השירותים ואספקתם בפועל על ידי נותני השירותים השונים. בפועל, הנטל נופל רובו ככולו על העובדת הסוציאלית בלשכת הרווחה המקומית, אשר בפועל נטל הפיקוח במקרים רבים כבד מנשוא.
ג. המוסד לביטוח לאומי מפקח על פעילות נותני השירותים וזאת באמצעות מגוון כלים, כדוגמת דיווחים שהחברות מעבירות לו מידי חודש בחודשו.
אם תוכן שירותי הסיעוד שנקבעו אינו מקובל על הזכאי הוא רשאי לערער ל''ועדה לעררים''. המועד להגשת הערר הוא בתוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה לעורר ההחלטה נושא הערר. את הערר רשאי להגיש העורר עצמו, ואם מפאת לקוויו אינו מסוגל להגיש בעצמו, הוא רשאי להגיש את הערר באמצעות אפוטרופסו או בן זוגו, קרובו, ידיד קרוב או עובד סוציאלי של שירותי הרווחה במקום מגוריו. בערר צריך לציין את נימוקי הערר, ויש להגיש את הערר באמצעות הביטוח הלאומי.
ועדת הערר מורכבת מנציג המוסד לביטוח לאומי; מנהל התחנה לייעוץ לקשיש במקום מושבה של הועדה לעררים, אחות מנוסה, עובד סוציאלי מנוסה. הועדה לעררים רשאית לאשר את ההחלטה נושא הערר, לשנותה, לבטלה, לסייגה או להגבילה.
על פי החוק מי שתביעתו לגמלת סיעוד נדחתה רשאי לערער לבית הדין האזורי לעבודה. את הערעור יש להגיש בתוך 6 חודשים מיום קבלת ההודעה הכתובה אודות ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי. מי שמחליט לערער כמפורט לעיל זכאי לקבל סיוע משפטי חינם מלשכות הסיוע המשפטית
שונות
ועדה ארצית לענייני סיעוד
מכוח החוק שר הרווחה ממנה ועדה ארצית מייעצת לענייני סיעוד. הועדה כוללת נציגים ממשרדי הממשלה, נציגי קופות החולים, מומחים בתחום הטיפול הממושך, ונציגים של הסתדרות הגמלאים. הועדה אמורה לייעץ למוסד לביטוח הלאומי בעניינים שונים הקשורים לחוק, לרבות הקצאת כספים למימון פעולות פיתוח.
האם אפשר ל''השתמש'' בזכות לקבלת גמלת סיעוד לשם הקלת המימון של השהות במוסד סיעודי?
על פי החוק, אם הזכאי לקבלת גמלת סיעוד אינו גר עם בן משפחה או לא מטופל על ידי בן משפחה, ושירותי הסיעוד אינם זמינים או לא סופקו לו בתוך 30 ימים מיום הזכאות, הזקן יהיה זכאי להתקבל למוסד סיעודי של המדינה (או מוסד שהמדינה משתתפת בהחזקת המטופלים בו) ובלבד שהמימון להחזקתו יהיה במסגרת התקציב המיועד לכך מכספי גמלת הסיעוד ובמסגרת התקציבים המאושרים של משרד הבריאות או משרד הרווחה.
''טרום סיעוד''
טרום סיעוד הינו מושג שאינו קיים בחוק אך התפתח עם השנים במציאות. בשל התחרות הרבה בין ספקי שירותי הסיעוד, חברות סיעוד לעיתים מסכימות להתחיל לספק שירותי סיעוד בפועל, גם לפני שתביעתו של אדם אושרה על ידי הביטוח הלאומי, וזאת בחינם וללא כל תמורה. הדבר נעשה בפועל כמובן על מנת ''לרכוש'' את ליבו של האדם, כך שבבוא העת, כאשר תביעתו לגמלת סיעוד תאושר – הוא ימשיך בהתקשרות עם חברת הסיעוד שהעניקה לו את השירותים בשלב ''טרום הסיעוד''.
בהקשר זה יש להדגיש כי אין לאדם כל מחויבות להמשיך ולהתקשר עם החברה שהעניקה לו ''טרום סיעוד'' ועל פי החוק, לאחר שאושרה תביעתו לקבלת גמלת סיעוד, הוא בן חורין לחלוטין לבחור את ספק השירותים לפי שיקול דעתו המוחלט.
|
|
